נפגעי גוף בעקבות מחלות מקצוע

נפגעי גוף בעקבות מחלות מקצועסעיף 85 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה- 1995 מגדיר מהי מחלת מקצוע, מחלת מקצוע היא מחלה שנגרמה לעובד בזמן עבודתו או כתוצאה מעבודתו. הסיבות להיווצרות מחלת המקצוע יכולות לנבוע ממספר גורמים, לדוגמא: חשיפה ממושכת לחומרים מסוכנים, קרינה, או על ידי פעולות תדירות שנעשו במשך תקופה ארוכה והצטברו עם הזמן לכדי פגיעה ממשית.

ההבדל בין מחלת מקצוע ותאונת עבודה הוא שאופייה של תאונת עבודה הוא אירוע חד פעמי ופתאומי שקרה לעובד תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו, לרבות בדרך למקום העבודה או בדרך חזרה ממנו. מנגד, מחלת מקצוע היא מחלה המנויה ברשימת מחלות מוגדרת אשר קבועות בתקנות של המוסד לביטוח לאומי ורק אם הנפגע לוקה באחת מאלו הוא יהיה זכאי לקצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי.

הבדל נוסף בין תאונת עבודה למחלת מקצוע הוא שתאונת העבודה נגרמת על ידי גורם חיצוני לגופו של העובד ואילו מחלת המקצוע מתפתחת הדרגה בתוך גופו של העובד.

ניתן למצוא את רשימת מחלות המקצוע המלאה בתקנות הביטוח הלאומי בפרק הדן במחלות מקצוע. הקטגוריות הנפוצות ביותר של מחלות מקצוע הן: מחלות עור, פגיעות בשמיעה, סרטן כתוצאה מחשיפה לחומרים מסרטנים, בעיות שלד ושרירים ומחלות נשימה כתוצאה מחשיפה לחומרים רעילים.

ישנם מקרים מסוימים בהם מחלתו של עובד יכולה להיחשב כמחלת מקצוע גם כאשר המחלה אינה מנויה ברשימה הסגורה, בתי המשפט הרחיבו את הפרשנות להגדרת מחלת מקצוע וכללו בה שני מצבים נוספים שהם: תאונות מגורמים שאינם נראים לעין ומיקרוטראומה (למשל: סכרת, אירוע לבבי וכדומה).

מיקרוטראומה

המיקרוטראומה – "תורת הפגיעות הזעירות" היא למעשה הלכה משפטית שפותחה על ידי בית הדין לעבודה במטרה להעניק מענה לעובדים אשר חלו במחלה שנגרמה בעקבות תנאי עבודתם, אולם המחלה אינה נכללת בהגדרה של מחלת מקצוע ואינה מנויה ברשימת מחלות המקצוע של תקנות הביטוח הלאומי. כלומר, המחלה אינה מוכרת על ידי הביטוח הלאומי כמחלת מקצוע ולכן אותם עובדים לכאורה אינם זכאים לקבל קצבת נפגעי עבודה.

מחלת מיקרוטראומה מוגדרת כמחלה אשר נוצרה כתוצאה מסדרה של פגיעות זעירות החוזרות על עצמן באופן שכל אחת מהפגיעות תורמת את חלקה להתגבשות הנזק הסופי שהוא למעשה המחלה עצמה. הפגיעות הזעירות כשלעצמן אינו פוגעות באדם, אולם יחד ולאורך זמן הפגיעה משמעותית ומתגבשת לכדי נזק ו/או מחלה.

על מנת להוכיח מיקרוטראומה על עובד שנפגע בעבודתו להוכיח כי ישנו קשר עובדתי, סיבתי וישיר בין הפגיעות הזעירות שהוא חווה לבין מצבו הבריאותי. לאחר מכן עליו לקבל חוות דעת רפואית אשר תקשר בין הפגיעות הזעירות להופעת המחלה.

בפועל, בית הדין לעבודה נדרש להכריע אם אכן קיימת תשתית עובדתית מספקת בה מתקיים בזמן העבודה של הנפגע ביצוע רציף של תנועות זהות חוזרות ונשנות אשר דומות מהותן אחת לשנייה.

אם התשובה היא חיובית בית הדין ממנה מומחה רפואי מטעמו אשר יחווה את דעתו בנוגע לשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה של הנפגע לבם הפגיעות מהן הוא סובל.

אם הפגיעה הוכרה כמחלת מקצוע, הנפגע יזומן לעמוד בפני ועדה רפואית אשר תבחן את מצבו ותקבע לו אחוזי נכות, ובהתאם לכך תקבע זכאותו לקבלת מענק או קצבה מהמוסד לביטוח לאומי.

התביעה בביטוח לאומי מתנהלת כמו כל תביעה אחרת בה נפגע מבקש לקבל הכרה כנפגע עבודה, אולם ניתן לראות שהמוסד לביטוח לאומי מקשה על התובעים להכרה במיקרוטראומה ולכן התביעה יותר מורכבת ומסובכת. במקרים רבים התביעה נדחית בפעם הראשונה אולם התובע זכאי לערער על ההחלטה לבית הדין לעבודה.

כאשר המוסד לביטוח לאומי מכיר במחלה שנוצרת עקב מיקרוטראומה, העובד הנפגע יהיה זכאי לקבל את כל הזכויות המגיעות לעובד שהוכרו לו מחלת מקצוע:

נפגע יקבל דמי פגיעה בגין אובדן הכנסה עבור משך הזמן בו הנפגע אינו יכול לעבוד בעבודתו או בעבודה מתאימה אחרת, בשל הפגיעה ויש לקבל על כך אישור של רופא. דמי הפגיעה משולמים לכל היותר בעד 13 שבועות, שהם 91 ימים אשר מתחילים להימנות יום לאחר מועד הפגיעה.

בנוסף, הנפגע זכאי להגיש תביעה לגמלת נכות מעבודה. אם נקבעו לו בין 9% נכות ל-19% נכות הוא יקבל מענק חד פעמי. אם נקבעו לו מעל ל-20% נכות והוא זכאי לקבל קצבה חודשית.

כמו כן, זכאי הנפגע לקבל טיפול רפואי וטיפולים לצורך ריפוי והחלמה ולהיכנס לתוך מסגרת של שיקום מקצועי.

הוכחת מחלת מקצוע במוסד לביטוח לאומי והליך התביעה

כדי להוכיח למוסד לביטוח לאומי שהמחלה שנגרמה לעובד היא אכן מחלת מקצוע יש להוכיח שלושה תנאים מצטברים:

  1. המחלה נמצאת ברשימת המחלות המוכרת לפי תקנות הביטוח הלאומי (לדוגמא: מחלות עור, ליקויי שמיעה, מחלות קרינה, הרעלות ועוד).
  2. המחלה פרצה אצל העובד בזמן בו היא הייתה מוכרת על ידי תקנות הביטוח הלאומי כמחלת מקצוע (בתקנות מצוין מאיזה תאריך מחלה מוכרת כמחלת מקצוע).
  3. יש להוכיח קשר סיבתי בין העבודה למחלת המקצוע עצמה, כלומר שהעובד חלה במחלה בעקבות עבודתו אצל המעביד שלו או מטעמו. למשל: אדם שנולד עם ליקוי שמיעה אולם ליקוי זה החריף עקב עבודתו אצל מעבידו, יהיה עליו להוכיח שהחרפת מצבו קשורה לסביבת עבודה רועשת ושהיא אינה קשורה לליקוי עמו הוא נולד.

תביעת מחלת מקצוע נגד המעביד

כאשר עובד נפגע תוך כדי עבודתו בשל סיכון שהיה מצוי במקום העבודה או סיכון שנבע כתוצאה מתהליכי העבודה אליהם הוא היה חשוף ובעקבות כך נגרם לו נזק, הוא זכאי להגיש תביעה לקבלת פיצויים נגד מעבידו.

זכות זו עומדת לו בנוסף לזכותו להגשת תביעה בגין פגיעת עבודה נגד המוסד לביטוח לאומי, אולם יש לזכור שהאחריות של המעביד היא אינה מוחלטת ואינה מחייבת את המעביד בתשלום פיצויים באופן אוטומטי. יש לציין, שבשונה מהתביעה למוסד לביטוח לאומי, בתביעה נגד המעביד אין צורך שמחלת המקצוע תהיה מוכרת כמחלת מקצוע על פי חוק.

במערכת היחסים שבין המעביד לעובדיו, מוטלות על המעביד מספר חובות, וביניהם החובה להגן על עובדיו מסיכונים אשר מצויים במקום העבודה וסיכונים אשר נובעים מתהליכי העבודה אליהם העובדים עלולים להיות חשופים.

כאשר מעביד מפר את החובה הזו הוא עשוי להימצא אחראי כלפי עובדים שניזוקו ובכך הוא יהיה חייב לפצותם עבור כל הנזקים שנגרמו להם.

המקור הסטטוטורי לחיוב המעביד הוא עוולת הרשלנות אשר קבועה בסעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח משולב], או בגין הפרת חובה חקוקה אשר מטילה על המעביד חובות מפורשות בנוגע לצורת התנהגות והתנהלות.

הכלל מסביר עקרון פשוט, על המעביד חלה חובת זהירות כלפי עובדיו אשר מחייבת אותו לפעול כדי למנוע סיכונים שנמצאים במקום העבודה או סיכונים הכרוכים בתהליכי העבודה. יחד עם זאת, לא בכל מקרה המעביד ימצא חייב באופן מוחלט משום שזה לא מציאותי לדרוש ממנו לפעול כדי למנוע כל סיכון אפשרי באשר הוא וכן משום שלעיתים לעובד הוא אשם תורם.

הפסיקה נוהגת לבחון את חובת הזהירות המוטלת על המעביד על פי אמת המידה של המעביד הסביר, כלומר, איך היה מתנהג מעביד סביר בנסיבות המקרה. על המעביד מוטלת חובה לנקוט באמצעי זהירות סבירים שימנעו סיכונים שניתן לצפות מעובדיו. אם העובד לא יצליח להוכיח שהמעביד לא נקט באמצעי זהירות סבירים, המעביד לא ימצא חייב ולא יחויב לשלם פיצויים.

מידת אמצעי הזהירות שעל המעביד לנקוט נבחנת כפונקציה של אופי הסיכון, מידת הסיכון והסיכוי לכך שייגרם נזק לעובדים. ככל שהעבודה מסוכנת יותר ומורכבת יותר, כך נדרש מהמעביד לנקוט באמצעי זהירות גבוהים יותר.

חובת המעביד היא לנקוט בצעדים סבירים ולהזהיר את העובדים מפני סכנות קיימות ובמיוחד לנקוט בצעדים סבירים על מנת להרחיק סכנות שניתן לצפותן מראש, אשר נובעות מאופי העבודה וכן מאופי המקום בו העבודה מתבצעת.

בנוסף לכך, חובת הזהירות מחייבת את המעביד להדריך את עובדיו ולהנהיג שיטות עבודה בטוחות. אם ימצא שהמעביד לא הזהיר את עובדיו ולא הדריך אותם בהתאם הוא עשוי להימצא חייב בנזיקין.

כמו כן, מעבר למעשים אלו על המעביד לדאוג לפיקוח בפועל על ביצוע שיטות העבודה אשר הוא הנחיל לעובדיו, לדוגמא, במקום עבודה רועש במיוחד לא מספיק שהמעביד יחלק לעובדיו מגני אוזניים אלא שעליו לבדוק בפועל שהם אכן מרכיבים את מגני האוזניים במהלך העבודה. דברים אלו מקבלים משמעות עמוקה יותר כאשר ישנן הוראות חוק אשר מחויבות את המעביד לנקוט בפעולות כאלה ואחרות כלפי עובדיו.

אופן חישוב הפיצוי בתביעה בבית המשפט

כמו בכל תביעה נזיקית אחרת, גם בתביעה נגד המעביד בגין מחלת מקצוע, הפיצוי מחושב לפי ראשי נזק. בדרך כלל גובה הפיצוי נידון לאחר שנקבעת לתובע דרגת נכות רפואית, מטבע הדברים ככל שהנכות גבוהה יותר כל גם הפיצוי יהיה גבוה יותר.

כמעט בכל תביעה מסוג זה אשר מתנהלת בבית המשפט יש מחלוקת בין הצדדים בנוגע לגובהה של הנכות, כאשר כל אחד מהצדדים מציג חוות דעת רפואית של מומחה רפואי אשר תומכת בטענותיו.

לאחר שמתבררת סוגיית שיעור הנכות דן בית המשפט בגובה הפיצוי, בהתאם לרכיבי הנזק השונים, נרחיב על ראשי הנזק העיקריים:

  1. כאב וסבל- הנפגע זכאי לפיצוי בגין כאב וסבל, כולל עוגמת נפש וצער, אשר נגרמו לו בעקבות התאונה. בראש נזק זה נלקחים בחשבון פרמטרים כגון: גובה הנכות, גיל הנפגע, ימי אשפוז ומידת ההפרעה של הפגיעה לחיי היום יום של הנפגע ולתפקודו הכללי.
  2. הפסדי השתכרות- הנפגע זכאי לפיצוי בגין הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד. בראש נזק זה מחושבים פרמטרים כגון: גובה הנכות וסוג הליקוי הגופני בהתחשב בעבודתו ומקצועו של הנפגע.
    בהפסדי השתכרות בעבר מחושבים הפסדים שנגרמו לנפגע ממועד הפגיעה ועד למועד בו נערך התחשיב בבית המשפט. על הנפגע להציג בפני בית המשפט את גובה השתכרותו לפני התאונה ואחריה על מנת להוכיח את שיעור הפסד ההשתכרות שנגרם לו.
    בהפסדי השתכרות עתידיים מחושבים הפסדים שנגרמו לנפגע מהמועד בו נקבעו הפיצויים ועד לסיום תקופת עבודתו (לרוב גיל הפרישה העומד כיום על 67). סוג זה של הפסדי השתכרות תלוי גם בגילו של הנפגע ובנתונים לגבי עבודתו, השתכרותו ומצבו התעסוקתי.
  3. הוצאות ועזרה- הנפגע במחלת מקצוע זכאי להחזרים כספיים בגין הוצאות שהוציא בשל מחלתו, לדוגמא: הוצאות רפואיות, נסיעות, עזרה וסיעוד וכדומה.
  4. הוצאות מיוחדת- הנפגע זכאי לדרוש בתביעתו שהמזיק, המעסיק, יישא בעלויות מיוחדות אשר נובעות ממחלתו, לדוגמא: כיסא גלגלים, הליכון, התאמת דירתו לצרכיו החדשים, הרחבת דירתו, קניית דירה חדשה וכדומה.
  5. הפסדי פנסיה- הנפגע רשאי לדרוש פיצוי בגין הפסדי פנסיה ותשלומים סוציאליים אשר נגרעו או יגרעו ממנו עקב מחלתו.
  6. הוצאות משפט- הנפגע רשאי לדרוש החזרים עבור הוצאות שונות שהיה עליו להוציא לצורך הניהול של התביעה, כגון: חוות דעת רפואיות.

הליך התביעה במוסד לביטוח לאומי

לכל עובד אשר נפגע ממחלת מקצוע יש זכות לקבלת פיצוי מהמוסד לביטוח לאומי, זכויות לו מוקנות לעובדים במטרה לעזור לשיקומם.

הדבר הראשון שעובד צריך לעשות כאשר הוא חושד שהוא לקה במחלה הקשורה לסביבת עבודתו הוא לפנות באופן מיידי לרופא תעסוקתי בקופת החולים בה הוא מבוטח. אם הרופא התעסוקתי מצא שאכן מדובר במחלת מקצוע, העובד זכאי לקבל טיפול רפואי בחינם גם במשך תקופת השיקום ותקופת ההתאוששות. כדי לממש זכות זו על העובד למלא במוסד לביטוח לאומי את טופס 250 החתום על ידי המעסיק.

לאחר מכן, על העובד למלא במוסד לביטוח לאומי את טופס 211, שהוא טופס תביעה לקבלת דמי פגיעה והודעה על פגיעת עבודה. לטופס זה מוכרח העובד לצרף את כל המסמכים הרפואיים הרלוונטיים אשר מעידים על כך שמחלתו של העובד נגרמה עקב עבודתו.

לאחר מכן, יזומן העובד לעמוד בפני ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי. בפגישה עם הוועדה על העובד להציג את טענותיו ולפרט את סדר האירועים במקום העבודה אשר הובילו לכך שהתפרצה בו המחלה. יש להתכונן מראש לפגישה עם הוועדה להגיע עם תיק רפואי הכולל את כל המסמכים אשר תומכים הטענותיו של העובד.

דמי פגיעה ניתן לעבדים שאינם יכולים לעבוד בעקבות מחלות המקצוע בה הם לקו והם משמשים כפיצוי על אובדן ההכנסה או השכר. דמי הפגיעה משולמים לעובד בתקופה בה הוא אינו יכול לעבוד, אולם ניתן לקבל פיצוי זה רק למשך 91 ימים.

אם לאחר התקופה של 13 השבועות העובד עדיין לא נמצא כשיר לעבוד, באופן זמני או צמיתות, תיבחן זכאותו לקבלת קצבת נכות.

גובה קצבת הנכות נקבע בהתאם לשיעור הנכות שהוכרה לעובד על ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי וכן מגובה השכר של העובד לפני שלקה במחלה.

אם נקבעה לעובד נכות צמיתה בשיעור 5%-19% העובד זכאי לקבל מענק נכות חד פעמי.

אם נקבעה לעובד נכות צמיתה בשיעור הגבוה מ-20% העובד זכאי לקבל קצבת נכות חודשית למשך שארית חייו.

חובת הדיווח על מחלות מקצוע

אחת מהחובות של מעסיק אשר עובדיו עובדים בסביבה אשר עשויה להיות מזיקה ולגרום למחלות מקצוע, היא לבצע ולהקפיד על ביצוע של בדיקות תקופתיות של העובדים. בדיקות אלו מבוצעות על ידי רופא תעסוקתי אשר מחווה את דעתו לגבי כשירותם של העובדים לביצוע תפקידם.

החובה לביצוע בדיקות תקופתיות נקבעה במטרה לצמצם את הסיכון לחלות במחלות מקצוע בקרב עובדים אשר חשופים לגורמים מזיקים בסביבת עבודתם. עובד אשר חשוף לגורמים מזיקים זכאי לבדיקה ראשונית בקופת החולים אשר בה הוא מבוטח ולאחר מכן הוא ייבדק בתדירות הנקבעת בהתאם לגורם המזיק אליו הוא חשוף. ישנם מקומות עבודה בהם ניתן להפנות את העובד לשירותים רפואיים אחרים.

כאשר עולה חשד למחלת מקצוע או כאשר התגלתה מחלת מקצוע מוטלת על המעסיק חובה לדווח על כך למפקח העבודה האזורי ובנוסף עליו ליידע את הרופא המחוזי של משרד הבריאות. כמו כן, על המעסיק האחריות להודיע על מחלתו של העובד למוסד לביטוח לאומי כדי שזה יעניק לעבוד פיצויים בכפוף לקבוע בחוק.

חובת הדיווח על מחלות מקצוע מוטלת גם על הרופא אשר מטפל בעובד הנפגע, אם הרופא התעסוקתי חושד שעובד חלה במחלת מקצוע או שהוא מגלה שהעובד חולה במחלת מקצוע הוא מחויב לדווח על כך למפקח העבודה האזורי. המפקח האזורי יבחן אם יש צורף לפתוח בחקירה, במידה ויש צורך לפתוח בחקירה הטיפול בנושא מועבר לגיהותן האזור או למפקח על מקום העבודה.

תקופת התיישנות

מועדי ההתיישנות הם שונים עבור הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי והגשת התביעה כנגד המעסיק.

עובד אשר לקה במחלת מקצוע יכול להגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי תוך מקסימום 12 חודשים מיום היווצרות הפגיעה.

עובד אשר לקה במחלת מקצוע יכול להגיש את תביעת הפיצויים כנגד מעסיקו תוך מקסימום 7 שנים ממועד גילוי הנזק ותביעה על פי פוליסת ביטוח (כגון: ביטוח חיים, ביטוח מנהלים או ביטוח תאונות אישיות) מתיישנת לאחר 3 שנים בלבד.

זכויות לחולים במחלת מקצוע

נפגע שהוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כחולה במחלת מקצוע זכאי לריפוי, החלמה ושיקום רפואי אשר כרוכים בפגיעתו ואשר הצורך בטיפולים מתעורר עקב הליקויים שהוכרו לו על ידי המוסד לביטוח לאומי. ריפוי כולל: אשפוז בבית חולים, אשפוז סיעודי או טיפול סיעודי בביתו, צילומים, ניתוחים, אביזרים רפואיים ולמעשה כל טיפול לו הוא זקוק על מנת להשתקם.

בנוסף, מעניק המוסד לביטוח לאומי קצבאות וגמלאות, כגון:

  1. דמי פגיעה- עובד אשר איבד את יכולתו לעבוד בשל מחלת מקצוע זכאי לקבל דמי פגיעה. כתנאי לקבלת דמי הפגיעה יש להציג בפני המוסד לביטוח לאומי תעודת אי כושר חתומה על ידי רופא, בה צריך להיות מצוין במפורש שהיא ניתנה בהתאם לחוק הביטוח הלאומי. גובה דמי הפגיעה הוא 75% מהשכר היומי של הנפגע, השכר היומי מחושב לפי שכרו של העובד בשלושת החודשים שקדמו לפגיעה חלקי 90 ימים. השכר המחושב הוא השכר ממנו הופרש מס לביטוח לאומי והוא כולל רכיבים אחרים מהם לא מנוכה מס לביטוח לאומי.
  2. קצבת נכות- זכאי מי שנקבעה לו נכות צמיתה בשיעור גבוה מ-20% או נכות זמנית בשיעור העולה על 5%. צורת החישוב היא 75% משכרו של העובד שלושת החודשים אשר קדמו לפגיעה כפול אחוזי הנכות.
  3. מענק נכות- מענק חד פעמי לעובדים שנקבעה להם נכות צמיתה בשיעור שהוא בין 5% ל-19%. גובה מענק הנכות מחושב בהתאם לאחוזי הנכות שנקבעו לעובד. צורת החישוב מורכבת מ-75% משכרו של העובד בשלושת החודשים שקדמו לפגיעה כפול אחוזי הנכות שנקבעו לו.
  4. שיקום מקצועי- סיוע בלמידת מקצוע חדש לנכים שנקבעה להם דרגת נכות גבוהה מ-10%.
  5. מענקים לנכים קשים- מי שנקבעה לו נכות בשיעור 65%-74% אשר מתקשים בהליכה ונפגעים שהוכרו להם יותר מ-75% זכאים למענקים מיוחדים במטרה לסייע להם בהחזקת כלי רכב, טיפול אישי, התאמת של מקום מגוריהם וכדומה.
  6. הנחה בארנונה – נכה שדרגת הנכות שנקבעה לו גבוהה מ-90% זכאי לקבל הנחה בארנונה. בכל שנה המוסד לביטוח לאומי מעביר לרשויות המקומיות רשימה של נכים אשר עשויים להיות זכאים להנחה בארנונה.

ייעוץ מקצועי לעובדים שלקו במחלת מקצוע

עובד עשוי ללקות במחלת מקצוע כתוצאה מחשיפה לתנאי עבודה מזיקים. כאשר אדם לוקה במחלת מקצוע עליו לשמור את כל המסמכים הרפואיים הנוגעים למחלה (בדיקות, טיפולים רפואיים להם הוא היה זקוק וכדומה) וכן להיוועץ עם מומחים רפואיים בתחום הפגיעה הרלוונטי, כדי להוכיח את הקשר בין המחלה לעבודתו.

לעובד שלקה במחלת מקצוע יש שני מסלולי תביעה אפשריים: תביעה מול המוסד לביטוח לאומי ותביעה כנגד המעביד. העובד הנפגע יכול לתבוע בשני מסלולי התביעה, הם אינם מבטלים אחד את השני, אולם הם גם אינם תלויים אחד בשני. כלומר, העובדה שתביעתו של העובד התקבלה במוסד לביטוח לאומי אינה מחייבת ואינה עוזרת לתביעתו מול המעביד ולהפך.

לעיתים תביעות מסוג זה נידחות משום שהעובד נכשל להוכיח את הקשר הסיבתי בין המחלה ומקום עבודתו ולכן חשוב לקבל ייעוץ משפטי מעורך דין אשר מתמחה בתחום ולפנות למומחים הרפואיים המתאימים כבר בתחילת ההליך המשפטי.

לעובדים אשר לקו במחלת מקצוע ומחלתם הוכרה כמחלת מקצוע על ידי המוסד לביטוח לאומי יש זכויות רבים אשר מגיעים להם על פי חוק. מומלץ להתייעץ עם גורם מקצועי אשר בקיא בתחום כדי לקבל את מלוא הפיצוי המגיע לכם על פי חוק מהמדינה.